אתה כועס. אתה עצוב. את מנותקת. לחוצה.
אז מה הרבה מאיתנו עושים? הולכים לאיזה שיטה כדי ללמוד איך לא לכעוס. איך להפסיק להיות עצוב. בקיצור, איך לנתק את ההארקה.
אפשר. אבל הבית שלך עלול להשרף. ילד עלול לקבל מכת חשמל. בקיצור. לא רעיון כל כך טוב.

הכעס הוא לא הבעיה. העצבות היא לא הסיפור. היא רק הסימפטום. הסימן החשוב והבריא לזה שמשהו לא עובד כמו שצריך. אז אם אתה בריא, אתה מקשיב לאיתות הזה, ומתקן את הבעיה. אם אתה לא בריא אתה מנסה ללמוד איך להמשיך את המצב המקולקל, אבל להפסיק להרגיש רע. אם אתה עוד יותר לא בריא, אתה פשוט לוקח כדור. או משהו אחר. וככה אף אחד לא ידע. גם אתה לא.

בלשון של ימימה, הבעיה שאתה לא מדייק. הבעיה שאתה עובד יותר מידי. הבעיה שאתה מוותר על עצמך ועושה דברים שאתה לא צריך לעשות. הבעיה שקשה לך בבית. אין לך כוח לילדים. הבעיה, שאתה נמצא במקום שבו אנשים לא טובים אליך. ובמקרה הזה, טוב מאד שאתה כועס. התיקון הוא לדייק. הכעס ילך לבד. את ההארקה המציאו כדי לשמור עליך. שתדע קצת לפני שהדוד מתפוצץ.

טוב, אני הולך לתקן את הדוד. ואז להתקלח מה זה בכיף…