יום השמחה הלאומית, יום העצמאות, הוא זמן להיפגש מחדש עם העניין הזה שנקרא מדינה. להתבונן. כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. סבי ז"ל היה אומר שצדיק של הדור הקודם סובל למרות שהוא צדיק. כי הוא לא מצליח לעשות את המעבר לצדיקות השייכת לדור הנוכחי. כיהודים אנו מוזמנים להתבונן כל יום מחדש, להסתכל על המציאות שמולנו ולהבין איך אנחנו מתקרבים אליה, איך אנחנו מדייקים מולה. מתי אנחנו מתחילים לסבול? כאשר אנחנו נאחזים בהסברים של פעם, כאשר אנחנו מסבירים לעצמנו את המציאות במקום לראות אותה. ימימה ז"ל לימדה אותנו על ניקוי הקשב, רבינו נחמן לימד אותנו על בירור המדמה – לפגוש את המציאות כמו שהיא בלי דמיונות. איזה דמיונות? לא לדמיין רע שאיננו. לא לדמיין כוונות רעות של חבר כאשר הוא בסך הכל טועה, לא לדמיין שאנחנו כשלון כשהתבלבלנו. לא לנפח את הרע למעלה ממימדיו. טוב. איזה עוד דמיונות? לא לדמיין טוב שאיננו. זה קצת יותר מפתיע אולי. לא לדמיין שהזולת רוצה בקרבתך כשהוא לא, לא לדמיין הצלחה כשאין, לא לדמיין שמישהו עשה תשובה כשהוא לא. לראות את הטוב כפי שהוא, ואת הרע כפי שהוא. אפשר לתת אמון, אפשר לדון לכף זכות. אבל לפעמים לדון לכף זכות, הופך בטעות להכחשה, לאחיזה תפיסתית, להתעקשות להפוך את המציאות למה שאני רוצה שהיא תהיה. נו, ואז מה יהיה כשנראה? לא תהיה פחות שמחה, לא תהיה פחות הכרת הטוב, להיפך. ותהיה גם כנות – איך מתקרבים למה שבאמת יש מולי ולא למה שאני מדמיין? באמת באמת, זה הכי משמח. כאשר אתה מסכים להכיר במציאות שיש מולך כפי שהיא, אז אתה מוצא שם את ה' (בראשית פרק כח, טז-יז): (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה (וגם במדינה הזו, וגם במצב הזה) וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:
אודות המחבר
