(מנוסח בלשון נקבה, אך ניתן לתרגום…)
החיילים הקדושים שנהרגו במוסרם את נפשם על חיינו, מעוררים נקודה בעומק של הלב, נקודה של מסירות נפש, גבורה. זהו רגע מרגש, שאנחנו פוגשים בתוך עצמנו את השפע קדוש, את האור של הגבורה. אך זהירות, נא להלביש אותו בכלים נכונים, שאם לא כן השפע נופל לקליפות. כלומר, האור המאיר בנפשותינו, אור הגבורה, נופל לחלק שבור, ומזין את ההתרחקות, מזין את הירידה ואת העצבות במקום את העלייה ואת ההתקרבות. כי לכאורה, אפשר להתעורר לרצות יותר גבורה בחייך, יותר מסירות נפש, ולשאול את עצמך: למה אני לא מספיק גיבורה? למה אני לא נותנת יותר? למה אכפת לי מעצמי? הרי הם מסרו את נפשם, למה אני לא יכולה למסור את עצמי יותר? אוי, זהירות, סכנה. למי את מוסרת? מה בדיוק את מוסרת? מסירות נפש אין פירושה למסור את הנשמה שלך, אלא למסור את הקליפות. מסירות נפש, זה למסור את עצמך להתקרבות, ולהפסיק את המרדף אחרי החיצוניות. מסירות נפש זו המוכנות להיות בכל רגע את. להקשיב באמת מה נכון, בענווה. למסור את עצמך לא לפחד להיות בטוב. לפעמים, גבורה היא לקפוץ על רימון, לפעמים זה לעשות הכל בשביל הילדים. אבל רוב הזמן, הגבורה היא לעמוד מול עצמנו ביושר. לראות אחרי מה באמת אנחנו רודפים. הגבורה, היא להתגבר על ההרגל, להעז להשתנות. לא לפחד מה יגידו. לא לפחד להיות עצמך. בלי לשים לב, יהודי תמיד מוכן למסור את נפשו. אבל אם הוא לא ערני, ימסור את עצמו לעבודה זרה. ימסור את עצמו למרדף, אחרי העבודה, לרצות את הסביבה, לקבל חיוך מהילדים. מסירות נפש אין פירושה לוותר על עצמנו. לוותר על עצמנו זוהי תנועה שנובעת מפחד. מה מאירים לנו החיילים הקדושים? מסירות נפש זה להיות מי שאת בכל מחיר, גם אם תאבדי את החיוך של הסביבה, גם אם יחשבו שאת משוגעת, גם אם זה ייאלץ אותך לשחרר את התדמית שבנית לעצמך לאורך זמן, את העקרונות שהכרזת עליהם. גם אם תאבדי את מה שנדמה לך שבלעדיו אין חיים, ואפילו, במקרה הרחוק, גם אם תאבדי את עצם החיים.
אודות המחבר
