יוצא בבוקר, מתקשר לקוח, עוזר לו. מגיע למשרד, יש משהו דחוף. וגם מס הכנסה. וצריך לעשות. והבית, גם שם יש דברים דחופים. שעה שעתיים, ונגמר לו היום. והשבוע. וכמעט כבר השנה.
אבל רגע, מי מנהיג את כל ההתרחשות הזו?
הרגל עשיתי לעצמי. לעצור את התגובות. לנשום. להסתכל מלמעלה. ואז להחזיר את עצמי לתפקיד המנהיג.
החיים חזקים. מושכים. מהירים. דורשים. גם האנשים. הלקוחות. הצרכים. הם רוצים להנהיג אותך. להזיז אותך. להחליט. ואובייקטיבית, זה נראה כאילו זה כמעט הכרחי. אבל זה לא.
הם מוכנים להיענות. להקשיב לך אם תחליט שאתה שם כל דבר על מקומו. אתה שואל את עצמך לאן אתה רוצה להגיע, ואיך. ולאן לא. ואתה בכלל נזכר שכל האירועים האלו, והאנשים, ממתינים למילתך, הם בכלל לא התכוונו להחליט, הם רק שאלו שאלה – מה אתה רוצה? ואם רק תגיד – אז אולי תופתע. החיים, והעסק, יתחילו להענות.
ואם אתה רוצה שזה יקרה, דע שזה לא יקרה מעצמו. אתה צריך להחליט שיש זמן קבוע שבו אתה מחזיר לעצמך את תפקיד הנווט.
אודות המחבר
