מה זה לא תשעה באב? להרגיש שבגללך משהו קרה. להרגיש לא בסדר. לרצות שהיום הזה ייגמר. לנסות לעשות את עצמך עצוב על משהו שלא מפריע לך. ייסורי מצפון. אשמה. טוב, יש עוד הרבה דברים שהם לא תשעה באב, או לפחות ראוי שלא יהיו תשעה באב. מה זה עוד לא תשעה באב? להגיד שהכל לטובה. לנחם את עצמנו בנקודות טובות. להיות באמונה. לא.
אז מה זה כן? קודם כל זה רגע של התקרבות מסוג מיוחד. מהסוג של תשעה באב.
אז מתחילים שזה בכלל להסכים להרגיש רגש אמיתי. ייסורי מצפון, אשמה, לחץ, כל אלו הם לא רגש חי אמיתי, אלא חיקוי דל של רגש. דמוי רגש. אבל רגש אמיתי? פשוט להסכים להרגיש את מה שעולה. בלי לנסות להפוך אותו למשהו אחר. ובעיקר, להסכים להרגיש את הרגש של החורבן. של הגלות. של המרחק. של השבר. בלי לייפות אותו או לנחם אותו. אבל גם בלי לחטט, להוסיף עליו אשם, בלי לנפח אותו, בלי לעשות אותו מה שהוא לא. פשוט את הרגש בעצמו.
נו ואז מה? ואז כלום. זהו. ואז מוצאים התקרבות מסוג מיוחד, שבאה רק למי שיש הרבה מאד בטחון בעצמו, הרבה מאד יכולת המתנה, הרבה מאד יכולת לשהות בחלל הפנוי. המצר הופך לאור.
אודות המחבר
