להסכים להרגיש – תשעה באב
מה זה לא תשעה באב? להרגיש שבגללך משהו קרה. להרגיש לא בסדר. לרצות שהיום הזה ייגמר. לנסות לעשות את עצמך עצוב על משהו שלא מפריע לך. ייסורי מצפון. אשמה. טוב,
מה זה לא תשעה באב? להרגיש שבגללך משהו קרה. להרגיש לא בסדר. לרצות שהיום הזה ייגמר. לנסות לעשות את עצמך עצוב על משהו שלא מפריע לך. ייסורי מצפון. אשמה. טוב,
אני רוצה לבקש. אני רוצה להתקרב. אבל ההרגלים הנפשיים שלי בנויים על תפיסת "שכר ועונש", סיבה ותוצאה, או בעצם על גרסא מעוותת שלה – המון התניות על חום ושפע. אם
כדי שהתפילה תיוולד, צריך אווירה מתאימה, צריך נעימות. צריך להרפות את החלקים במוח שאחראים על עשייה, על מרדפים, על תכניות. אי אפשר שיבוא מישהו וישאל "מתי התחלת להתפלל? האם הספקת
נניח שבאיזה מקום חיים חבורה של אנשים. ונניח שהחבורה הזו מחפשת את ה'. מחפשת להתקרב. אבל נניח גם שהם לא בטוחים איך. פה מתחיל סיפור מעניין של מסע התקרבות לעצמם.
לאהוב. ולהיות קרובה. נכון שתמיד ידעת שזה חשוב? נכון שתמיד רצית? באיזה רגע בדיוק השתכנענו שאי אפשר? שצריך לוותר? אז בואי נתחיל רגע ממקום פשוט. מקבלת את עצמי כפי שאני.