סליחה – משהו שכתבה מדינת ישראל ביום השואה
משהו שכתבה מדינת ישראל ברגע של השראה: לפעמים אני לא מלכה. לא מרגישה כמו מלכה. ממש לא. אני דומה יותר לסמרטוט רצפה. הגרמנים הרגו אותי. באו"ם לא סופרים אותי. לא
משהו שכתבה מדינת ישראל ברגע של השראה: לפעמים אני לא מלכה. לא מרגישה כמו מלכה. ממש לא. אני דומה יותר לסמרטוט רצפה. הגרמנים הרגו אותי. באו"ם לא סופרים אותי. לא
האם זה נעים לשמוע מבן הזוג שלנו – "תעשה מה שאתה רוצה"? לכאורה, חופש. אבל קשר? לא בטוח. בן אדם בריא, רוצה שמישהו ירצה דווקא אותו, שמישהו יבקש את קרבתו.
"מה יגידו? אני לא בסדר. מה יחשבו עליי? עכשיו הרסתי את כל המאמצים שלי לבנות תדמית". טוב, אני לא מכיר הרבה אנשים, משמאל או מימין, שלא נגועים במידה כזו או
לזלזל בשני כדי למצוא מקום אישי, כדי להרגיש קיים – במעשה, בדיבור, או במחשבה. לא נמאס לחיות ככה? הזלזול הזה מלווה גם בכעס. הרי "בגללו" המצב כל כך גרוע. מה
יום השמחה הלאומית, יום העצמאות, הוא זמן להיפגש מחדש עם העניין הזה שנקרא מדינה. להתבונן. כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. סבי ז"ל היה אומר שצדיק של הדור