ימימה

לאהוב. ולהיות קרובה. נכון שתמיד ידעת שזה חשוב? נכון שתמיד רצית? באיזה רגע בדיוק השתכנענו שאי אפשר? שצריך לוותר? אז בואי נתחיל רגע ממקום פשוט. מקבלת את עצמי כפי שאני.

"מה יגידו? אני לא בסדר. מה יחשבו עליי? עכשיו הרסתי את כל המאמצים שלי לבנות תדמית". טוב, אני לא מכיר הרבה אנשים, משמאל או מימין, שלא נגועים במידה כזו או

לזלזל בשני כדי למצוא מקום אישי, כדי להרגיש קיים – במעשה, בדיבור, או במחשבה. לא נמאס לחיות ככה? הזלזול הזה מלווה גם בכעס. הרי "בגללו" המצב כל כך גרוע. מה

(מנוסח בלשון נקבה, אך ניתן לתרגום…) החיילים הקדושים שנהרגו במוסרם את נפשם על חיינו, מעוררים נקודה בעומק של הלב, נקודה של מסירות נפש, גבורה. זהו רגע מרגש, שאנחנו פוגשים בתוך

יום השמחה הלאומית, יום העצמאות, הוא זמן להיפגש מחדש עם העניין הזה שנקרא מדינה. להתבונן. כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. סבי ז"ל היה אומר שצדיק של הדור