היום שבו מתה התפילה
(התחלה של מאמר…) היה איזה יום שבו מתה התפילה – וביום הזה הצטמצמה היכולת שלנו לקרוא את התורה. זה סיפור על היום הזה ועל האמונה בתחיית המתים. כבר כמה שנים
(התחלה של מאמר…) היה איזה יום שבו מתה התפילה – וביום הזה הצטמצמה היכולת שלנו לקרוא את התורה. זה סיפור על היום הזה ועל האמונה בתחיית המתים. כבר כמה שנים
מה זה לא תשעה באב? להרגיש שבגללך משהו קרה. להרגיש לא בסדר. לרצות שהיום הזה ייגמר. לנסות לעשות את עצמך עצוב על משהו שלא מפריע לך. ייסורי מצפון. אשמה. טוב,
אני רוצה לבקש. אני רוצה להתקרב. אבל ההרגלים הנפשיים שלי בנויים על תפיסת "שכר ועונש", סיבה ותוצאה, או בעצם על גרסא מעוותת שלה – המון התניות על חום ושפע. אם
כדי שהתפילה תיוולד, צריך אווירה מתאימה, צריך נעימות. צריך להרפות את החלקים במוח שאחראים על עשייה, על מרדפים, על תכניות. אי אפשר שיבוא מישהו וישאל "מתי התחלת להתפלל? האם הספקת