היה מה שהיה. אח כמעט רצח את אחיו. שנות עבדות. כלא. רעב. ועכשיו נפגשים. יוסף מכיר את אחיו. הוא קולט את משמעות הרגע. האחים. כאן. זמן סגירת מעגל. ממש עומד על לשונו להתגלות ולהיחשף בפניהם, אבל רגע לפני הוא מצליח לעצור בעד עצמו, להתאפק. רגע, אי אפשר. ההזדמנות לסגירת מעגל כאן אבל צריך לבנות אותה. אי אפשר פשוט לומר להם, אני יוסף אחיכם ולהתחבק.
הוא ממתין. מה יקרה אם אומר להם? הם יכעסו, יכחישו, יאשימו אותי. אולי. ואולי. איך אפשר להיחשף אליהם באופן שיאפשר את סגירת המעגל?
בתמצית – איך אפשר להעז להפגש עם האמת של מה שהיה אחרי מעשה כל כך גורלי שכמעט והחריב את חיינו?
ואז הוא מבין. יש לו סוד. סוד שהוא למד במעמקי הבור. ועכשיו הוא רוצה למסור אותו לאחים. הסוד הגנוז ושמור עמו, שנלחש לו בלילות ששכב בבור מנסה להבין מה קרה.
אתם מרגלים. לא אנחנו לא. תוכיחו:
(כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: (בראשית פרק מב, כא)
זמן להתגלות אליהם? הם הבינו. הבינו את סוד ההשגחה. סוד שכר ועונש. אבל לא! זה לא המסר שרוצה יוסף לגלות להם. לפחות לא כולו. זה רק חצי מסר.
והם מנסים לרצות, להסביר, להביא, לפעול נכון. מקווים עדיין שהעמידה מול יוסף יש לה פשר, אפשר להתדיין, טענותיו ענייניות. אבל התעתועים הולכים ומתגברים – מעניק שפע, מחביא כספים, מכחיש, מאשים, מרגיע. כבר אי אפשר לשאת. אי אפשר לדעת מה השליט הזה יעשה או יאמר הפעם. אין שום הגיון שום סדר. רוצה בטובתנו? נגדנו? אפשר לדבר?
כל הזמן הזה האחים מנסים להגיע להבנה. לדיון. לסדר.
אבל ברגע מסוים, יהודה קולט. אין מה לנסות. זו רמאות. זה תעלול. זה לא קשור למה שעשינו ומה שנעשה. לא משנה מה נעשה או נאמר, האדם הזה מתגולל עלינו בעלילה. אין לכל התהליך הזה שום קשר למעשינו, ואין לנו יכולת לשנות אותו או להשפיע עליו. השליט הזה מגלגל איזו תכנית, ורק למראית עין הוא מאפשר לנו להגיב ולפעול. הוא השליט הבלעדי.
הזעם מפעפע ביהודה. זו רמאות! אני לא יכול לעשות שום דבר! מישהו מושך פה בחוטים! לא מעניינים אותו ההסברים שלנו, האחווה, הצדק, מסירות הנפש. הוא רוצה למכור את בנימין לעבד. ואת זה אני עומד לומר לאיש הזה שכמוהו כפרעה, ואני מוכן למסור את הנפש על זה, ולשחרר מעליי כל רעיון שאני אחראי להסתבכות הזו!
יוסף רואה את זה ומבין שהגיע קץ להתאפקות שלו. זהו זה. יהודה הבין את החצי השני של המסר. יוסף רוצה לחשוף בפניו את העלילה הגדולה, את המרמה, את הסוד הגנוז – כל הסיפור הזה לא קשור למעשים שלך או שלי. אין לנו שום שליטה על זה. כאשר הייתי בבור, שנים בלילות ניסיתי להבין מה עשיתי. ניסיתי להבין אתכם. אבל שוב ושוב חזרתי לנקודה – "לא עשיתי מאומה". אין שום קשר בין מה שקרה בינינו לכל התוצאות העגומות האלו. ריב של שנים. כמעט רצח. ייסורים.
הסוד הוא שה' תכנן את זה, ולא יכולנו לעשות שום דבר. החטא שבגללו הגעתי לכאן, ובגללו אתם כאן היום, הוא ממש כמו הגביע המוחבא. זו היתה עלילה. זה ההסבר היחיד שאפשר לקבל לכל הסיפור הזה. זה ההסבר היחיד שיאפשר לנו לסלוח זה לזה. לאהוב שוב אחד את השני. אף אחד מאיתנו לא רצה להגיע לכאן. זו הייתה עלילה:
(ח) וְעַתָּה לֹא־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים (בראשית פרק מה, ח), (כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה […]: (בראשית פרק נ, יט-כא)
אודות המחבר
